aשפרינצק - פינת המורשת
נווט למעלה
 
 פינת המורשת.png

שולמית סלטון- מורה ומחנכת בישראל (1926-2009 )

 

 

salton.jpg

 

 

 

שולמית סלטון ( לבית משפחת חזן) נולדה בעיראק בשנת 1926 בעיר בגדאד , למשפחה בת 9 נפשות .

כבר בילדותה בלטה בכישרונותיה המגוונים ותמכה במשפחתה ובאחיותיה. בשנת 1944 סיימה בהצטיינות תואר ראשון בחינוך, מאוניברסיטה ע"ש " המלכה עאלייה " היוקרתית . הישגה זה, מיוחד וראוי לציון, שכן באותה תקופה רכישת השכלה הייתה משגת למתי מעט וליהודים בפרט, בשל הגבלות יתר של הממסד בעיראק. מוסד אקדמי זה, איפשר בכל שנה, ליהודיה אחת בלבד להתקבל לשורותיו,על סמך הישגים. יתר על כן, הבנות בתקופתה, נשלחו ללמוד בבתי ספר למלאכת אומנות בית, כדוגמת תפירה וריקמה, ולהשיג תואר אקדמי מאוניברסיטה כל- כך יוקרתית, ובהצטיינות, באותה תקופה הייתה משימה בלתי אפשרית.
בתום לימודיה, פנתה שולמית לתחום ההוראה והחלה ללמד בבית ספר יהודי, בכיתות גיל התיכון.
 
במסגרת לימודיה למדה לימודי דת וידעה שורות שלמות מן הקוראן בע"פ. דבר זה, ויחסי האנוש והתקשורת המעולים שהיו נטועים בה, עמדו לה להציל את המשפחה בזמן המאורעות ורדיפת היהודים בשנת 1948. כשהמשפחה סבלה מהרדיפות, לא היססה לגשת לבית השכן, שהיה מפקד משטרה, פרשה את הבעיה, תוך שהיא מצטטת מן הקוראן שאחריות השכן על שכנו, וביקשה את עזרתו בהגנה על המשפחה . ואכן, הוא נתן הוראה להשאיר שוטר מקוף , על יד הבית להגנה, ובכך הצילה את המשפחה.
 
בשנת 1951 עם עלייתם לארץ ,התמקמה המשפחה במעברת קריית נחום, ושולמית , בהבנתה כי השפה העברית היא המפתח להתאקלמות מהירה , למדה בסמינר למורים "דוד ילין " בירושלים. היא החלה לעבוד בהוראה בתחילה במעברת קריית נחום , קריית בנימין , ובהמשך בבית הספר הממלכתי יסודי ע"ש שפרינצק בקריית בנימין. בשנת 1955 נישאה והקימה משפחה , וכאם לשלושה ילדים, המשיכה בעבודתה בהוראה במסירות.
 
 
שנות ה- 60 וה- 70 , התאפיינו כשנות קליטת העלייה הגדולות מצפון אפריקה, בריה"מ , קווקז ועוד . בית הספר, מעבר להיותו כמוסד חינוכי, היווה גם נדבך חשוב מאד בקליטת העלייה תוך הקניית מסגרת לילדים, בית חם, לימוד השפה, צורת ומנהגי החיים בארץ ואינטגרציה חברתית .המורים היו אלה שנשאו בנטל התפקיד, ועשו כן בדבקות, מסירות ותחושה של שליחות .
שולמית עבדה בהוראה וחינוך במשך 32 שנה במסירות ושליחות והעמידה דורות רבים של תלמידים. גאוותה הייתה כשלימדה את בני דור השני של תלמידיה ובראותה את תלמידיה לשעבר, תופשים עמדות מפתח בחברה.
היא ראתה בהשכלה ובחינוך, כדבר החשוב ביותר , וברוח זו חינכה לערכים, נתינה ואהבת האדם.
היא ניחנה בכישרון אסטטי , אומנותי וביתה היה מלא בעבודות יצירותיה .
 
משפחתה, ילדיה ותלמידיה היו כל עולמה, ובהם השקיעה את מירצה באהבה ומסירות אין קץ.
אנו, ילדיה ונכדיה, חונכנו, גדלנו וספגנו בבית את ערכי נתינה, אהבת האדם והשכלה .
 
לאחר פרישתה לגמלאות , המשיכה בפעילות התנדבותית , במסגרת הקהילה, בכתיבה ובעבודות יצירה אומנותיות.
 
ובראותינו את מצב מערכת החינוך כיום, ועד כמה התדרדר מעמדו של המורה , מתגעגעים אנו
לדמות המחנך הסמכותי של פעם, ומסירותו, אשר ראה בעבודתו שליחות וייעוד, כפי שהשתקפה בדמותה של שולמית סלטון וחברותיה המורות , דור המייסדים של החינוך במדינת ישראל .
 
 
יהי זכרה ברוך ,
 
המשפחה

salton1.jpg